"ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (בראשית ח', 11)
בשנים האחרונות הפכה היונה מסמל של שלום בין בני אדם למפגע ומטרד קשה עבור מספר הולך וגדל של אנשים.
אוכלוסיית יוני הבית בישראל ובעולם כולו גדלה למימדים עצומים בשנים האחרונות, וזאת בשל מספר סיבות: הבניה העירונית הצפופה מספקת ליונים שפע של מקומות מסתור וקינון,
כמויות הפסולת האורגנית הגדולות שמצטברות בריכוזי אוכלוסיה עירוניים הפכו למקור מזון נגיש ונוח עבורן, והעדר אויב טבעי שיווסת את קצב התרבותן.
בסביבה עירונית מתנחלות היונים ומקננות במסתורי כביסה, במרפסות, ובתוך גגות רעפים. באזורי תעשיה ושטחים חקלאים הן מקננות בהאנגרים פתוחים, מבני תעשיה, מחסנים ורפתות.
מהו הנזק הנגרם לאדם מקרבת היונים לסביבת מגוריו -
ראשית, היונים עלולות להדביק את האדם במחלות שונות, כגון:
דררת- דלקת עיניים אשר מתפתחת לדלקת במערכת העיכול ואיברים פנימיים. גורמת לאדם דלקת ריאות.
פאראטיפוס- מועברת ע"י חיידק סלמונלה הנמצא בלשלשת היונים. גורמת ליונה לדלקת פרקים. גורמת לאדם שלשולים קשים עד כדי התייבשות.
דלקת מוח נגיפית- מספר מחלות נגיפיות המועברות אל היונה ע"י יתוש. גורמות לאדם דלקת מוח.
שפעת העופות - נגיף קטלני המועבר על ידי מגע בעופות נגועים או בהפרשות שלהם.
שנית, ליונים טפילים שונים המזיקים לאדם:
זבוב היונה- מעביר ליונה טפילי דם.עוקץ את האדם במקרים נדירים. גורם לאלרגיה קשה ולנפיחות.
כינים- קטנות מאד וגורמות לגירוד תת עורי ואלרגיה.
אקרית - הטפיל השכיח ביותר מוצץ את דם היונה. עוקץ את האדם וגורם לאלרגיה קשה ופריחה בכל הגוף.
שלישית, נזק לרכוש - לשלשת היונים, מלבד היותה מפגע תברואתי בהיותה הגורם החשוב ביותר להפצת מחלות מיונים לבני אדם, מהווה גם מפגע סביבתי אסטטי וגורמת לפגיעה ברכוש: ערימות לשלשת על מדרכות, אדני חלונות, מעקים של מרפסות וספסלים. כמו כן, ללשלשת תכונות קורוזוביות הגורמות לאיכול אבן בבתים וצבע ממכוניות. לעיתים מצטברת כמות גדולה של לשלשת על גבי תקרות רביץ בתוך גגות רעפים פרוצים המועדים לקינון יונים. ערימות לשלשת אלו עשויות לגרום, כשהן נרטבות מהגשם, לריחות קשים ביותר, עקב תהליכי תסיסה המשחררים גזים ואף לקריסת התקרה עקב המשקל הכבד.
מהן דרכי התמודדות?
היונה הינה עוף מוגן ואין להמיתה בירי או על ידי שימוש ברעל. יתרה מזאת אין בכך כל טעם וכל ניסיונות ההתמודדות עם מפגע היונים בדרך זו לא צלחו.
השיטות המקובלות כיום להרחקת יונים הינן מכאניות ומתמקדות באיטום ומניעת גישה למגורי האדם. האמצעים המקובלים ביותר לשימוש הם רשתות מסוגים שונים ודוקרנים.
רשתות - השימוש במחסומי רשת להרחקת יונים הינו אחד הדרכים היעילות להגן לאורך זמן על בניינים. השימוש ברשת נעשה בעיקר במקומות הניתנים לתיחום כגון: מסתורי כביסה, מרפסות, האנגרים, חללים פנמיים של גגות ומקומות אחרים. הרשת מונעת את כניסת היונה למקום ומאלצת אותה לחפש מסתור אחר לקנן בו.
דוקרנים - הרחקת יונים באמצעותם נעשית ל ידי מניעת נחיתה וישיבה של יונים על מעקים, עדני חלונות, שולי גגות ועוד. פעולת הדוקרנים מבוססת על תכונה ייחודית ליונים המונעת מהן לעמוד על משטח לא יציב. ולכן, בניגוד לדעה הרווחת בציבור, לא חוד הדוקרן הוא המונע מהיונה לנחות במקום בו הוא הונח אלא גמישות וקפיציות החומר ממנו הוא מורכב. לשם ביצוע פעולות מניעה והרחקת יונים מומלץ להיעזר בבעל מקצוע שיוכל להמליץ על הפיתרון האפקטיבי ביותר.
לסיכום, הרחקת יונים מסביבת המגורים הינה חיונית לשם התגוננות מפני המחלות והטפילים שהן מפיצות וכן על מנת למנוע נזק לרכוש, ויפה שעה אחת קודם!
בשנים האחרונות הפכה היונה מסמל של שלום בין בני אדם למפגע ומטרד קשה עבור מספר הולך וגדל של אנשים.
אוכלוסיית יוני הבית בישראל ובעולם כולו גדלה למימדים עצומים בשנים האחרונות, וזאת בשל מספר סיבות: הבניה העירונית הצפופה מספקת ליונים שפע של מקומות מסתור וקינון,
כמויות הפסולת האורגנית הגדולות שמצטברות בריכוזי אוכלוסיה עירוניים הפכו למקור מזון נגיש ונוח עבורן, והעדר אויב טבעי שיווסת את קצב התרבותן.
בסביבה עירונית מתנחלות היונים ומקננות במסתורי כביסה, במרפסות, ובתוך גגות רעפים. באזורי תעשיה ושטחים חקלאים הן מקננות בהאנגרים פתוחים, מבני תעשיה, מחסנים ורפתות.
מהו הנזק הנגרם לאדם מקרבת היונים לסביבת מגוריו -
ראשית, היונים עלולות להדביק את האדם במחלות שונות, כגון:
דררת- דלקת עיניים אשר מתפתחת לדלקת במערכת העיכול ואיברים פנימיים. גורמת לאדם דלקת ריאות.
פאראטיפוס- מועברת ע"י חיידק סלמונלה הנמצא בלשלשת היונים. גורמת ליונה לדלקת פרקים. גורמת לאדם שלשולים קשים עד כדי התייבשות.
דלקת מוח נגיפית- מספר מחלות נגיפיות המועברות אל היונה ע"י יתוש. גורמות לאדם דלקת מוח.
שפעת העופות - נגיף קטלני המועבר על ידי מגע בעופות נגועים או בהפרשות שלהם.
שנית, ליונים טפילים שונים המזיקים לאדם:
זבוב היונה- מעביר ליונה טפילי דם.עוקץ את האדם במקרים נדירים. גורם לאלרגיה קשה ולנפיחות.
כינים- קטנות מאד וגורמות לגירוד תת עורי ואלרגיה.
אקרית - הטפיל השכיח ביותר מוצץ את דם היונה. עוקץ את האדם וגורם לאלרגיה קשה ופריחה בכל הגוף.
שלישית, נזק לרכוש - לשלשת היונים, מלבד היותה מפגע תברואתי בהיותה הגורם החשוב ביותר להפצת מחלות מיונים לבני אדם, מהווה גם מפגע סביבתי אסטטי וגורמת לפגיעה ברכוש: ערימות לשלשת על מדרכות, אדני חלונות, מעקים של מרפסות וספסלים. כמו כן, ללשלשת תכונות קורוזוביות הגורמות לאיכול אבן בבתים וצבע ממכוניות. לעיתים מצטברת כמות גדולה של לשלשת על גבי תקרות רביץ בתוך גגות רעפים פרוצים המועדים לקינון יונים. ערימות לשלשת אלו עשויות לגרום, כשהן נרטבות מהגשם, לריחות קשים ביותר, עקב תהליכי תסיסה המשחררים גזים ואף לקריסת התקרה עקב המשקל הכבד.
מהן דרכי התמודדות?
היונה הינה עוף מוגן ואין להמיתה בירי או על ידי שימוש ברעל. יתרה מזאת אין בכך כל טעם וכל ניסיונות ההתמודדות עם מפגע היונים בדרך זו לא צלחו.
השיטות המקובלות כיום להרחקת יונים הינן מכאניות ומתמקדות באיטום ומניעת גישה למגורי האדם. האמצעים המקובלים ביותר לשימוש הם רשתות מסוגים שונים ודוקרנים.
רשתות - השימוש במחסומי רשת להרחקת יונים הינו אחד הדרכים היעילות להגן לאורך זמן על בניינים. השימוש ברשת נעשה בעיקר במקומות הניתנים לתיחום כגון: מסתורי כביסה, מרפסות, האנגרים, חללים פנמיים של גגות ומקומות אחרים. הרשת מונעת את כניסת היונה למקום ומאלצת אותה לחפש מסתור אחר לקנן בו.
דוקרנים - הרחקת יונים באמצעותם נעשית ל ידי מניעת נחיתה וישיבה של יונים על מעקים, עדני חלונות, שולי גגות ועוד. פעולת הדוקרנים מבוססת על תכונה ייחודית ליונים המונעת מהן לעמוד על משטח לא יציב. ולכן, בניגוד לדעה הרווחת בציבור, לא חוד הדוקרן הוא המונע מהיונה לנחות במקום בו הוא הונח אלא גמישות וקפיציות החומר ממנו הוא מורכב. לשם ביצוע פעולות מניעה והרחקת יונים מומלץ להיעזר בבעל מקצוע שיוכל להמליץ על הפיתרון האפקטיבי ביותר.
לסיכום, הרחקת יונים מסביבת המגורים הינה חיונית לשם התגוננות מפני המחלות והטפילים שהן מפיצות וכן על מנת למנוע נזק לרכוש, ויפה שעה אחת קודם!
ניר מובדלי - מנכ"ל ובעלי חברת ירוק הרחקת יונים והדברת מזיקים
http://www.yarok.net
http://www.yarok.net
